חוכמת ההמונים

השבוע בקורס למדנו על עקרון חוכמת ההמונים. המושג "חוכמת ההמונים" מוגדר כ"הדעה הקולקטיבית של קבוצת יחידים". העיקרון גורס כי לקהל יש אינטליגנציה, וכי ככל שהקהל גדל כך האינטליגנציה שלו הולכת וגוברת.

עקרון זה יצר שיטה בשם "יצירת ידע" שנהפכה לדומיננטית מאוד בשנים האחרונות. אתרי אינטרנט כמו "ויקיפדיה" הם הוכחה לדבר. למרות ש"ויקיפדיה" נכתב על ידי כל אחד שרוצה ולמרות שכביכול אין פיקוח על איכות כתיבתם, מחקר מצא כי ב"ויקיפדיה" יש רק מעט טעויות מאשר "בריטניקה", הנכתב על ידי מומחים.

אחד הסיפורים הידועים התומכים בעקרון "חוכמת ההמונים" הוא סיפור על מדען בריטי בשם פרנסיס קולטון.  קולטון אסף אנשים בכיכר כפר אנגלי, והציג בפניהם שור. הוא ביקש להעריך את משקלו של השור. אותם אנשים שנשאלו נטו לענות תשובות לא מדויקות, אבל ממוצע התשובות היה מאוד קרוב למשקל האמיתי של השור.
בעקבות סיפור זה, ליאור צורף, ישראלי שהרצה באחת מהוועידות השנתיות של TED בקליפורניה על חוכמת ההמונים, העלה את השור טדי לבמת הועידה. ליאור דרש וקיבל יותר מ500 הערכות משקל. הנמוכה ביניהן הייתה 150 ק"ג והגבוהה ביותר הייתה מעל 4 טונות אבל הממוצע של כל המנחשים היה 812.5- רק 1.5 ק"ג פחות ממשקלו האמיתי של טדי. גם הפעם חוכמת ההמונים לא אכזבה. (קישור לסרטון- https://www.youtube.com/watch?v=din2UVvRnGU)

בשנת 2015, ג'יימס סורוביצקי, עיתונאי אמריקאי, חיבר ספר בנוגע לדבר. הספר נקרא "חוכמת ההמונים". בספר ג'יימס טוען כי ב91 אחוזים מהמקרים, ההמונים מספקים תשובה נכונה לבעיה המוצגת לפניהם בעוד שמומחים בעלי השכלה רלוונטית יספקו תשובה נכונה רק ב65 אחוזים מהמקרים.

סורוביצקי קובע בספרו כי התנאים הבאים הם אלה שגורמים לאפקטיביות מירבית של חוכמת ההמונים:

1.      גיוון: כל בן אדם מוסיף ידע אישי שלו.

2.      עצמאות: כל בן אדם יוצר את דעותיו באופן אישי ואינו מושפע מדעותיהם של אחרים.

3.      ביזור: אף אדם לא יכריע את תשובת הקהל.

4.      צבירה: חייבת להיות דרך לסכם את דעות האנשים לפסק דין חד משמעי.

הצלחת העקרון והעניין שנוצר בעקבות הספר של סורוביצקי הובילו לך שאחד התחומים הצומחים ביותר בניהול ידע כיום בארגונים הוא מה שמכונה "Crowd Sourcing". הצגת נושאים שונים להמונים, על מנת להנות מחוכמת ההמון.